Search

שנת 2021, אחת השנים הטובות בחיי

פעם ראשונה שאני אשכרה עוצרת ומסתכלת על תקופה. מעולם לא עסקתי בסיכומים,

אבל השנה, בא לי. שווה. משפחה, בית, עבודה, קורונה, גוף ונפש (תמיד הולכים ביחד),

אז רגע, אחד אחד.


משפחה / בית: מבין הערכים החשובים לי ביותר, "כבד את אביך ואת אימך" מתנוסס לו למעלה גבוה ברשימה. זו לא שאלה בכלל, וזה כן מובן לי מאליו. הוריי ואני צמודים כמו "לאבי דאבי", בשנה האחרונה במיוחד. שנה עם הרבה בתי חולים, נסיעות ליליות, וייצור סבלנות שלא ידעתי עד כמה יש בי.

המשפחה שלי כולה, המצומצמת והמורחבת, זה לא "סוג של עסק",

אלא היא מקור ההגנה שלי, ואני כמו חומה עליה,

וכן, יש דברים שבגללם נוצר המשפט "הכל נשאר במשפחה".


קורונה? לא שוב חוזר הניגון. ראשית, שיהיה ברור, זוהי מחלה רצינית וגוררת התייחסות רצינית.

אך כאן אני לא ממקום פוליטי, או מההיסטוריה האנושית, או תאוריית הקונספירציה,

אלה ממקום של הגדרה חדשה, אבל של הכל. סימני שאלה על המקום שלנו, הנחיצות שלנו, איך אנו מחלקים הקצאת משאבים ואנרגיות, פתרונות יצירתיים, מציאות חדשה שהייתה נראית כמו מדע דמיוני עד לפני פחות משנתיים.

בשנה הזו, אני יודעת שעשיתי חישוב מסלול מחדש של סדר העדיפויות שלי, דפנטלי.


בדק בית לגוף ולנפש. השנה שמתי ברקס (מה זה ברקס, חאראקה) לכל מה שלא שלי. חצי טון ירד ממני כשנפל האסימון. ת'אמת, לקח לו זמן, זה לא קרה בבת אחת, ולפעמים יש לי איזה דז'ה וו, וזה חוזר, אבל כבר למדתי לזהות כשזה מגיע, וזה מספיק לי, כרגע.


עבודה / קריירה: סיימתי השנה פרק בעולם המלונאות אחרי הרבה שנים. היה מעולה, וללא ספק היה לי בית ספר להרבה מאוד תחומים בחיים, לטוב ולרע. סיימתי בעיתוי מדויק, וזה הכי טוב, כך נשאר טעם ממש מתוק בפה.


החמצן שלי: השנה עברה במהירות, מלאה בשינויים, התחדשות ודינאמיקה. בכל התחנות הללו אני על האופניים, בלילות הם חונים יותר בבגאג' של האוטו, מאשר בפינה שלהם בסלון. הם מלווים אותי בכל המקומות, ועליהם התרוצצו לי לא מעט מחשבות ודילמות, הם הפינה הפרטית שלי.

השנה, גם אם לפעמים הרגשתי שהשמים נופלים (היו רגעים שהם באמת נפלו) ככה אגיע לשנה הבאה, קצת יותר מוכנה לתרחישים, עם סיכוי שאהיה פחות מופתעת. ועל כל אלה, לא משנה באיזה מילה אנקוב – הכרת תודה, הערכה, הודיה, הוקרה, לכולן יש משמעות דומה – שמחה. אנחנו אמורים לשמוח, לשמוח שאנו חיים, להוקיר על המשפחה, על החברים, גם אם לא הכל מוצא חן בעינינו, ותכל'ס, לא תמיד להוקרת התודה הזו יש קשר לשמחה. להוקיר תודה, זה להכיר במה שיש לי, להעריך ניצחונות קטנים, להעריך את המאמץ בסתם להיות אנושיים.


ואם כבר שנה אזרחית חדשה, ועם כל הקיטץ' שבעניין, אני רוצה להאמין שלכולנו יש זכות לדף נקי, (למרות שיש דברים בזבל ששווה לשמור), ובעצם, מי מחליט מתי נגמר הישן ומתחיל החדש?

מתי יש להניח לעבר, ולבצע פניית פרסה? מי אמר שדווקא בינואר? במיוחד כשכל כך קר גם ככה? (ברור שראש השנה שלנו יותר שווה, גם מהבחינה הזו), ובנינו, דוגרי, זה לא משנה, יש לי מספיק סיבות להיכנס ברגל ימין ל 2022: אבא שלי יחלים לגמרי, וייקח אותי לארצות הברית, התחלתי ללמוד שנה א' ברפואה משלימה, וזה מעניין בטירוף, ארכב את אתגר הצ'ימיצ'ורי, הבכורה שלי תשתחרר מהצבא והג'ינג'ית תתגייס, אלמד לאפות עוגת שמרים בלי לייבש אותה, אעשה עוד קעקוע שאני חולמת עליו, אשתול נענע בכניסה לבית ואשאיר אותה בחיים, אחרוש את מנוי המטמון שעשיתי וארחיב את האהבה והחיוך שלי עוד יותר.

אז יאללה, לקו הזינוק של 2022, אם רוצים, אפשר לעבור לסלואו מושן או לחוות שוב בלופ, או להאיר בפלאש חזק, ויהי אור! לאף אחד אין זכות לפרוש, אחרת, הלך עלינו, ולא מגיע לנו לוותר על כלום, היידה!

279 views0 comments

Recent Posts

See All